<h1>או"ז הלכ' עירובין סימן קס"ו</h1>
<h2>דף מה.</h2>
[עירובין ס' ע"א] מתני' הנותן את עירובו בעיבורה של עיר באחד מן הבתים שעומדים בתוך ע' אמה ושיריים לא עשה ולא כלום שהרי בלא עירוב נמי יש לו אלפים אמה לכל רוח וכל העיר לו כד"א נתנו חוץ לתחום מפרש בגמ' חוץ לעיבורה של עיר מה שנשכר הוא מפסיד לרוח שכנגדה שהרי מונה מן העירוב אלפים לכל רוח ואם נתנו בסוף אלף למזרח נמצא שכלות אלפים של מזרח בסוף שלשת אלפים לעיר ונשתכר אלף, ואלפים של מערב כלות בסוף אלף של מערב העיר והפסיד האלף וקמ"ל דאין העיר עולה לו בחשבון אלפים של מערב אלא כולה כד"א. מה שנשכר הוא מפסיד ותו לא והתניא הנותן את עירובו בעיבורה של עיר לא עשה ולא כלום נתנו חוץ לעיבורה של עיר אפי' אמה אחת משתכר אותה אמה לרוח העירוב ומפסיד מידת כל העיר כולה לרוח שכנגדה שכשימדוד אלפים מעירובו לצד העיר תעלה לו מידת העיר מן החשבון כמדת התחום ל"ק כאן שכלתה מידתו בסוף העיר ואז אין העיר עולה לו מן החשבון והויא כולה כד"א וכדר' אידי דא"ר אידי אריב"ל היה מודד ובא. שבת חוץ לעיר ולא היה יודע שיש עיר סמוך לו ותנן בפרק מי שהוציאוהו [מ"ה, ע"א] הואיל ולא היתה כוונתו לכך ה"ז לא יכנס לעיר אלא עד אלפים ממקום שביתתו והתחיל למדוד באלפים פסיעות בינונית וכלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר כלתה מידתו בסוף העיר נעשית לו העיר כולה כד"א ומשלימין לו את השאר והוא הדין נמי לנותן את עירובו חוץ לעיר ואם כלתה מידתו באמצע העיר אין לו אלא עד מקום מידתו א"ר אידי אין אלו אלא דברי נביאות פי' רש"י כמתנבא מפי הגבורה שאין נותן טעם לדבריו אמרן ר' יהושע בן לוי לדבריו ואי לאו דגמיר הוא מרביה לא הוה אמר כי הא מילתא בלא טעמא אמר רבא מאי נביאותיה תרוייהו תננהו במתני' אנשי עיר גדולה שהיתה להם עיר קטנה בתוך אלפים ויוצאין מעירן ומונין והולכין לילך דרך קטנה מהלכין את כל העיר הקטנה הסמוכה להם וע"כ ה"ק מהלכין את כולה כד"א ומשלימי' מידתן חוצה לה דאי ס"ד מידת העיר סלקא להו מאי אתא לאשמעינן פשיטא דעד אלפים מצי למיזל ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה כד"א לפי שהעיר עולה במידת תחומין ר' אידי דאמר נבואה הן אנשי תנא במתני' בתרוייהו תנא מהלכין ומוקי לה בנותן את עירובו בעיר כדמפרש במתני' כיצד מי שהיה בעיר הגדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה הסמוכה לו בתוך אלפים מהלך את כולה שהעירוב קונה לו כל העיר כד"א כאלו שבת שם הוא בעצמו, ורבא תני אין אנשי ומוקים לה במודד ובחסורי מחסרא כדמפרש לקמן . פי' רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דכל מקום שאומר אין אלו אלא דברי נביאות דלשבח קאמר כאילו אומר אין חכמה כזו אלא ברוח הקודש שמבין לחלק כ"כ בסברא מועטת כזו. וכן מוכח דר' אידי גופיה שאמרה משמיה דריב"ל איהו גופיה קאמר דהם דברי נביאות וכן משמע בפ"ק דב"ב [י"ב, ע"א] דתניא מנה בכרם אני מוכר לך סומכוס אומר לא יפחות לו מג' קבין אמר רב יוסף אין אלו אלא דברי נביאות, ומייתי עלה ומיום שחרב בית המקדש נטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים משמע דלשבח קאמר. אבל לישנא [בכורות מ"ה, ע"א] דעשו דבריהם כדברי נביאות ההוא ודאי לא משמע לשבח דהא לא חשיב להו דברי נביאות אלא משום דמתנייה על שאמרום בלא טעם כאילו הם דברי נביאות שיהא ראוי לשמוע להם בלא טעם אע"פ שלא היה להם לעשותם כדברי נביאות. וממה נפשך הלכה כריב"ל דהא לרבא מתני' הוא ולר' אידי דלאו מתניתין היא דברי נביאות לשבח הם וברוה"ק אמרן וכן פירש"י כמתנבא מפי הגבורה וגמר להו מרביה הלכך הכי הילכתא וכ"פ רבי' חננאל דהלכה כריב"ל וכן מוכח בשאלתות דרב אחאי פרשת עד אנה מאנתם דקסבר הלכה כרבי יהושע בן לוי.
